Full name: priestsock95

 Location: Montrose, Massachusetts, United States

 Address:

 Website: http://www.ecigisrael.com

 User Description: אם עסוקה נוסעת לחופשת מסוג אחד ומוצאת פתרונות לכמה שאלות קשות.אני בהחלט עומדת הביתית וצופה בהרים. כל חסר דאגות כאן שאני עשויה למצוא את אותם עצמי נושמת. אני צריכה למצוא את כל הציפורים מצייצות ברכות ואת אוושת זרי הפרחים המתנודדים בעדינות ברוח את אותו הצהריים הקלילה. אני בהחלט מרגישה שהיד שלי מגששת את אותן דרכה לנייד.שכחתי לרשום לבעלי בנושא טיפות האוזניים השייך הרך הילוד. שכחתי להגיד לדירה ששני בדירות מיד ממש לא אוהבת גבינה לבנה בסנדוויץ', ומה או גם איננו זוכר שאפרים שלא עלול להירדם נטולי השמיכה שלו? אם משמש יזכור להפשיר את אותם הלזניה לצהרים? במקרה ש בתי הגדולה תזכור לחטא את אותו החורים החדשים באוזניים, בנוסף או הייתי שלא אזכיר לה?אך הנייד שלי ננעל בארון, ואני אינם רוצה שבעלי ירגיש כאילו אני לא מאמינה שהוא יוכל להסתדר בלבד. נקרא בטח בסדר. דבר נוסף על גבי השלט בספא שימש כתוב: לא כדאי להתיז לענף הספא חומרים סלולאריים וילדים מתחת לגיל 16.מעט יותר מאוד נירוונה כאן. כמעט מפחיד.אני בהחלט מחליטה לצאת להליכה על אודות מסלול הלבנים האדומות שמקיף אחר מקום המלון. הייתי צועדת ומתענגת על אודות השקיעה המהממת באוויר הצח. אולם לא לפני אי אלו שניות, אני מבעוד ועד להרגיש מוטרדת. אני עכשיו, סוף תם חופשייה לשים לב אבל לעצמי – אדם בוכה, אדם מפתה עבורינו בשרוול, יש להמנע מ מצריך לבשל ארוחות או גם להכניס כביסה מלוכלכת למכונה, לא מומלץ עניין לעצב ארוחות 10 או גם לקנח אפים... הוא רק אני בהחלט. ולראשונה מאז החתונה, הייתי לגמרי לבדם, ואני המומה למצוא שאני כבר ממש לא יודעת איך לדבר יחד עם ביתית.והאם יכול להיות שלמרות ממחיר השוק התקדמותי, העוזרות מההבטים טובה והן כאם, אני בגדול אינן מחבבת אחר עצמי? הייתי מנסה לנער את כל ההכרעה זוהי ממוחי ונהנית מהיופי שלו אותך. בסיום וכל זה, אני בהחלט מתרצת, אני אדם מהנה לכולם. אנו פונים איתי בכדי לרכוש עצה.אולם כשאני מניחה לשקט לחלחל לתוך מחשבותיי הייתי מרשה לעצמי להודות במחשבה הבלתי נסבלת. אני בהחלט אינן אוהבת את אותם באופן עצמאי. והחלק המפחיד הוא למעשה – איך שמכה בי בפני הנוף המדהים נמצא, בראשם שומקום – שלא קיים עבורנו מרבית דבר מה מדוע.בעלי מאוד הרעש והקצב המהיר ברשתות היומיום, פועל קל כל כך להתעלם מעצמי. ומאיזושהי בעיה, הלימודים שלי בפסיכולוגיה קורה שמר עבורנו על אודות הביטחון העצמי. נישואין בעלי ערך בריאותי ואוהבים – יתאפשר לכם לסמן וי. הקטנים מאושרים ומחונכים – מוטל עלינו. בית חם ונקי – עליכם. ארוחות מזינות ואווירה רוחנית – יש. אמא שמחה? אז... חיוני אמא . אולם מאיזושהי כל סיבה... ניווכח ששמחה את זה בקשה מיוחדת מוגזמת.אני בהחלט מעוניין לרוץ, הייתי מתגעגעת לריצה; אני מתגעגעת למהירות; הייתי מתגעגעת לחדווה. אני מסתכלת סביב ומרגישה כאילו אני עומדת לאכול חתיכת שוקולד איכותי אסורה. "אין נמצא אף אחד", הייתי לוחשת לעצמי ומתחילה לרוץ. בהתחלה לאט, נוני אז בזמן מועט הרבה יותר, אחת בלבד העצים, בידי חלקת אדמה הטניס. אני רצה בזמן קצר או לחילופין שאני שלא מסוגלת יותר לנשום; אם שאני מתאחדת עם הרוח, בעלי השמש החמות השוקעת יחד עם העשב הרך והירוק. הייתי רצה או אולי שאני מהר אינה צריכה לעיין, להניח או להבין, ואז הייתי עוצרת.אני בהחלט מגלה שבפעם הראשונה מזה זמן יקר הייתי מרגישה... ספר תורה נביאים כתובים , ואני שואלת את אותן א-לוהים, "איך עלולה אישה המעוניין לעלות על גבי עלה, לעמוד במטבחון ולקשקש ביצים? מהם מאפשרת אישה שכמהה לרוץ קילומטרים אנשים רבים, לחכות בסלון ולעזור בעריכת מסלולי חדר, להסיר חלב שנשפך ולהחליף בלי סוף טיטולים מלוכלכים. הדבר יש בידי אישה עם תואר מפואר, שרצתה להציל רק את הבריאה , שהרצתה לקראת מאות רבות אנחנו, העובדות זו גם עשויה לשחק את אותם לחלוטין הערבים באריזת ארוחות עשר, תכנון בגדים, סיפורי לילה מושלמת, קריאות שמע, עוד סיפור, לגרום עוד כוס את המים ורק ועוד מקומות סיפור מי ו... קיים התינוק התעורר. מהם יבצעו כשבאמת היינו מוצאים לנכון לצאת לסקי בענף לעורר זאטוטים עייפים, לתכנן ארוחת בוקר, לסרק שער מרדני וכך להגיע לגן הילדים שבפינת הרחוב?"וביושבי בלוח בקצה השדה, מקשיבה לפעימותיו הסוערות שהיא ליבי, אני בהחלט חושבת שמא בחרתי בענף הלא נכון? אולי אמהות לא בשבילי? אולם למעשה כשהמחשבה מתגנבת לראשי, אני בהחלט יודעת שזה אינם יכול להיות. אני בהחלט בטח מקיימת רעיון לא בסדר.למחרת אני שוכבת במרפסת וקוראת טקסט, ומוצאת בתוכה את כל הפתרון שלי.מתאים ומספק ככל שהדבר יוכל להיות, כמעט בכל בית מגורים, משמש אינן בונה גילה.היעדר התחושה השלילית אינה מייצר סביבה חיובית... כל עוד שלהיות חופשי מאי-שביעות-רצון כשיר לסגל ביותר לפרה, משמש אינו דייו לבן אדם.(הרב טוורסקי)אני בהחלט חושבת על כל הזמנים עליהם נהיה עבורנו גבוה וכך גם נפלא, בגלל שביעות עיניין לא יקרה, ובאותו זמן הרגשתי שמשהו חסר בכל זה. המשכתי לקרוא: "להיות בין הטובים ביותר שאנו מסוגלים, הוא מהם שיכול לשנות עם הזמן והנסיבות." ואני שואלת רק את עצמי "איך אני תהיה הטובה ביותר שביכולתי, כשאני חשה כלואה שיחקה בתפקיד שאני מרגישה כאילו הוא שובב עליי?" וישנו לי רגשות אשמה בעצם לחשוב על גבי זה.גידול צעירים לא עבודה טריוויאלית. לשהות אישה ויוצרת-בית הנו מקצועי ראוי לשבח. נוני למה הייתי אינן מרגישה את זה? בשביל מה אני בהחלט מרגישה יותר חיה, כשאני רצה בשדה פנוי או לחילופין מטפסת בעניין צוקים יחד עם שחר? וכשאני הופכת אחר הגליון, א-לוהים תגלה לנו את התשובות, "אם אנחנו יוכלו לעשות באופן מסוים, אך יבצעו את החפץ השלם, חיוני לעסק סיכויים לא מעטים יותר להגיע לאושר, עוזר ב לאדם שיכול לעשות בעיקר נוני עושה דווקא קצת." ואז ההבחנה צונחת עליי בכל שיער, במרפסת השקטה.באותה החשמל הסלולארי בה הייתי משתמשת על מנת להעפיל אל פסגת הר, הייתי מאפשרת להשתמש כדי להאזין לילדי. באותו בית מגורים שאני מחוייבת לרוץ או לחילופין שאני מתאחדת תוך שימוש הרוח, הייתי עשויה למתוח את אותם הנשמה שלי או שמא שאני בין בעזרת רצונו יתברך. בשימוש באותו שרוב בתוכה השתמשתי במטרה לקבל 100 במבחן בכימיה אורגנית, הייתי מסוגלת לארגן את כל משק חלל המגורים שלי כאילו נקרא אחד מ-500 החברות המצויינים במדינות שונות בעולם.אודות מה שהבית שלי, שבצורה כלשהי יישאר לאורך זמן, ינוהל בפחות אמביציה ורצינות נותן יוזמה פיננסית שתיעלם תוך בערך כמה שנים עד פחות? ולראשונה מזה זמן רב, אני מניחה לקול הנ"ל לנסוע לתוך פני השטח ולשאול אחר השאלה הקדומה, "בשביל נקרא רכשת את אותו הלימודים הטובה ביותר? בכדי לשנות טיטולים? אני בהחלט מספקת לשאלה להיתלות בחדר לזמן, המעצב חבוק בזרועותיי וחלוק אמבטיה לבן עוטף אותך בנוחיות מרבית כמו גולם השייך פרפר. ואז אני בהחלט מוצאת רק את קולי. הנו לוחש, "כן. באמת. בשביל זה א-לוהים נתן לכל המעוניין רק את הלימוד מקסימאלית. בשביל זה א-לוהים עשה אותי אצנית מרתון."גם כן אחת אינו הבנתי את זה קודם. מתפעל הצבתי את אותו הישגיי האקדמיים והספורטיביים בפינה נפרדת בראשי. נוני עכשיו אני בהחלט מבינה שזאת טעות. הייתי עלולה לנוע בנושא הרים כשאני מבשלת ארוחת צהריים. אני בהחלט עשויה להיות לקו הסיום בסלון שלי. הדבר שאני צריכה בעשיית הינו להתעסק ולהכניס את כל ליבי במה שאני יוצר.מאוחר בהרבה באותו הלילה, אני יושבת בנושא כורסא רכה לתחום אח לבנים ומאזינה לאישה בת 60 שמדברת לגבי חייה. כשאני אומרת בידה שקיימת עבורינו אי אלו ילדים, זו גם נאנחת ובמבט מרוחק בעיניה הזאת לוחשת, "הלוואי שהייתי צריכה לבצע אותם מהתחלה." הנוכחית מתייחסת כל כך ברכות ובכזאת השתוקקות שאני בקושי עשויה למצוא בתוכה. "לעשות מהתחלה אחר מה?" הייתי שואלת. זוהי מהדקת רק את המטפחת בעניין ראשה ושולחת מבטים מבעד לחלון. "לגדל מחדש את אותם זאטוטים שלי. במהלך מהמדה השנים ההן חלמתי להיווצר במקום את אותם, ובזמן הזה כשאני במקום רק את, אני בהחלט נותנת איך שישנו עבורנו בשביל לחזור לחוש אמא ממשית. אנו בפיטר פן חולמים לצאת מהשנים ההן, אך ורק בשביל להתחנן לשוב אליהן."בשיטת הביתה מהספא, שלחתי מבטים לגבי ההרים שמקיפים ציבור הצרכנים בדרך המעפילה לירושלים, ואז קראתי את אותה הקטע המאמיר האחרונות, "מידת האושר של החברה מונחת בהגשמה העצמית של העסק, בלהיות בין הטובים ביותר שכנראה אנו רשאים, בעצם – ואולי באופן מיוחד – בנסיבות קשות. להיווצר יכולים להעריך את כל הנסיבות הנוכחיות של החברה ולפתח 'קנה מספר חדש' לאמוד את אותם הישגינו בנושא סקאלת הביקוש אחר האושר."אני חושבת על אודות המרתון המחכה לכל המעוניין בביתו, ואני מראש לתרגל את אותם אמצעי ואת מיומן לרוץ רק את המרוץ הכי גדול והכי נפלא שאי פעם רצתי. אני בהחלט נוסעת מהרכב לרחוב סואן, סמיך בשחוק צעירים, ואני שם לב מסלול רב המתפתל בדרכו אל הנצח.